הסדר תכנוני חדש מעורר את השוק, אך ללא התאמה של שיטות הפיתוח העסקי הקיימות, גם ההסדר החדש עלול להצטרף לרשימת החמצות העבר.
התחום החם היום בפיתוח אנרגיה מתחדשת בישראל הוא האגרו-וולטאי, והשבוע אושרה בוועדה הארצית לתכנון ובנייה התמ"א המיוחלת להסדרת התחום. מכוח התמ"א ייפתח בקרוב מסלול "ישיר להיתר", שיאפשר הליך תכנוני מהיר למתקנים אגרו-וולטאיים, בשטח חקלאי צמוד לשטח שמיועד לבינוי ביישובים כפריים ובחלקות א' במושבים.
המסלול החדש מעורר התעניינות רבה. ביחס לחלופות למתקנים סולאריים רחבי-היקף, הוא נתפס כמסלול ודאי ופשוט יותר, שיביא מהר יותר מפרויקט "על הנייר" למתקן מחובר.
אך בצד ההתלהבות, כדאי לזכור ששוק האנרגיה בישראל כבר ידע "טרנדים" חמים שהסתיימו באכזבה. תחום האגרו-וולטאי בעצמו כבר סיפק דוגמה לכך, בתוכנית פיילוטים שיצרה "הייפ" גדול, אך הביאה בפועל לשיעורי מימוש זניחים.
גם המסלול הישיר לאגרו-וולטאי עלול לאכזב. נסביר למה.
המסלול החדש מתווה הליך יוצא דופן. כללי המסלול (לפי טיוטת התמ"א והתיקונים שפורסמו לה עד כה) מקנים לרשות תכנון מקומית סמכות הכרעה נרחבת בסוגיות מהותיות של השתלבות נופית ושל היבטים מקצועיים בפרויקט, וכן שיקול דעת כללי שיאפשר לוועדה לסרב לבקשת היתר גם מטעמים אחרים. ההליך יכלול גם יידוע ציבור ודיון בהתנגדויות שבוודאי יעלו ביחס למתקן תשתית מאסיבי בצמידות להתיישבות כפרית. נוסף על כך, יידרשו גם חוות דעת ואישורים מגורמים אחרים (משרד החקלאות, מתכנן המחוז, משרד הביטחון ועוד), לעיתים ללא קווים מנחים להפעלת שיקול דעתם.
במכלול הדברים, המסלול החדש מסתמן כהסדר שיהיה רגיש מבחינה ציבורית ומורכב מבחינה מקצועית. במקומותינו, כידוע, הסדרים כאלה נוטים להוביל להימשכות הליכים והצטברות עומסים מעבר לקיבולת הרשויות. אם כך יהיה, ייתכן שהפוטנציאל המבטיח של המסלול ימומש בפועל בעיקר בידי שיגיעו ראשונים לוועדות, כאשר כל יתר המיזמים ייקלעו לזמני המתנה ארוכים ואולי אף יאחרו את מועדי החיבור לרשת.
בשטח אכן מתחיל גל של מאמצי ייזום לעסקאות במסלול הישיר, אלא שבינתיים לא ברור אם הופנם בשוק המשקל המכריע שיש לייחס ליעילות ומהירות – שני פרמטרים שחסרונם בולט בטכניקות הפיתוח העסקי שהשוק הורגל בהם עד היום.
התחרות העזה בענף האנרגיה המתחדשת בישראל הולידה פרקטיקה של הסכמים מורכבים שנחתמים לאחר תהליכים מסורבלים של גישושים, בדיקות, מכרזים והליכי מו"מ ממושכים. לשם המחשה, גם היום, בחלוף יותר מארבע שנים מאז התחום האגרו-וולטאי נהיה למוקד עניין מרכזי, עסקאות רבות במסלול התכנוני הרגיל טרם הבשילו לחתימה. במסלול הישיר, מיזמים ש"יימרחו" בתהליכים מקדימים כה ארוכים עלולים לפספס את חלון ההזדמנויות בכל הנוגע לזמינות הרשת וקיבולת מוסדות התכנון.
החשש מפספוס חלון ההזדמנויות רלוונטי גם ליישובים אשר בוחנים בימים אלה הצעות לקידום מתקנים במסלול המהיר באופן עצמאי. במבט ראשון, האפשרות לבעלות מלאה במתקן בוודאי נראית אטרקטיבית. אך מנגד, הניסיון לקידום עצמאי ישאב את היישוב למסע אינטנסיבי של גיבוש וניהול התקשרויות עם מממנים, יועצים ונותני שירותים, ויחייב הכרעה של היישוב בשלל סוגיות עסקיות ומקצועיות בפיתוח הפרויקט. מעבר לתשומות הניהוליות ומשאבי המימון שיידרשו למהלך, הסכנה היא שתהליכי לימוד המאטריה והפעלת מנגנוני קבלת ההחלטות הפנימיים ביישוב יגרמו להתארכות התהליך, ומשם לפגיעה ישירה בסיכויי מימוש הפרויקט.
הקושי "לרוץ מהר" אינו האתגר היחיד. מוקש נוסף שעלול להוות אבן נגף להקמה של מתקנים במסלול המהיר טמון בהתקשרויות קודמות של היישובים. במגזר ההתיישבותי נחתמו כבר הסכמים רבים ביחס למתקני אנרגיה מסוגים שונים, ובחלק ניכר מההסכמים הוטלו מגבלות על פיתוח מתקנים נוספים. כך, לעיתים היישובים רואים עצמם "מסונדלים" ומנועים מלהתקדם במסלולים נוספים, אף שהפרויקטים השונים לא בהכרח מתחרים זה בזה. ביישובים אלה, מימוש המסלול הישיר יחייב בחינה פרטנית והסדרה חוזית ייעודית שתאפשר קידום פרויקט במסלול הישיר.
עסקאות המסלול הישיר יחייבו גם שינוי תפיסה עסקי. המתקנים במסלול הישיר יהיו פחות גדולים ממרבית המתקנים במסלולים החלופיים, ובהתאם דמי האופציה והמענקים המוקדמים ליישובים יהיו צנועים יותר. מנגד, בעסקאות המסלול הישיר תהיה חשיבות מכרעת להימור על "הסוס הנכון" – זה שיקדם את הפרויקט במקצועיות ובנחישות מקסימאלית, ללא צווארי בקבוק. בהיבט זה, השוואת תנאים מסחריים פשטנית לא תועיל, ועל חשבון זאת תגדל החשיבות של איתור היזם הנכון ועריכת התקשרות מותאמת למאפייניו הייחודיים של המסלול הישיר.
המסקנה אינה פסימית – להפך. המסלול הישיר הוא הזדמנות אמיתית, אך ניצול ההזדמנות יחייב השתחררות מדפוסי העבר של תהליכי פיתוח עסקי אין-סופיים והסכמים קשים ליישום. נדרשת יזמות מסוג חדש. השינוי יגיע מתוך התמקדות והתבגרות של השוק, והגורם המתאים ביותר להתוויית מהלך מסוג זה הם לא אחרים מהיועצים המשפטיים של הצדדים, אשר מכירים את נקודות הכשל בשוק מנקודת מבט רוחבית ומאוזנת. היועצים המשפטיים, בעבודה משותפת, יוכלו לגשר במהירות על פערי אמון ומידע בין הצדדים, וכך לפצח את אתגרי המסלול הישיר לטובת יישובים ויזמים כאחד, ולטובת האינטרס הציבורי בדבר קידום אנרגיה מתחדשת בישראל.
*מאמר הדעה שנכתב ע"י עו"ד נועם קורן זמרן, ממחלקת אנרגיה, תשתיות ומימון פרויקטים, פורסם גם באתר "תשתיות"
