סיכום עם ChatGPT
טיוטת נב"ת 411: בנק ישראל מסמן הקלה מסוימת בהכנסת כספים שמקורם בפעילות קריפטו למערכת הבנקאית, אבל דורש ניהול סיכונים מדויק יותר
שוק הנכסים הדיגיטליים ממשיך להתפתח, ובמקביל גם הרגולציה סביבו נעשית מדויקת ומתוחכמת יותר. אחד המוקדים המעשיים ביותר של המפגש בין מערכת הבנקאות לבין עולם הקריפטו הוא כניסתם למערכת הבנקאית של כספים שמקורם בפעילות במטבעות וירטואליים. ביום 14.7.2025 פירסם בנק ישראל טיוטת עדכון להוראת ניהול בנקאי תקין (נב"ת) 411, שמבקשת לעדכן את האופן שבו תאגידים בנקאיים מנהלים סיכוני איסור הלבנת הון ומימון טרור בהקשר זה. המטרה המוצהרת של השינוי המוצע הוא פיתוח והרחבת מתן שירותי תשלום לצורך פעילות בנכסים וירטואליים והתאמת המערכת הבנקאית בישראל לסטנדרטים בינלאומיים בתחום. טיוטת ההוראה נועדה להקל על הכנסת כספים, שמקורם בפעילות בנכסים וירטואליים, למערכת הבנקאית, על ידי הורדת חסמים ויצירת מדיניות מבוססת סיכון, במקום הכללים הנוקשים הקיימים היום.
נב"ת 411 ופעילות קריפטו
נב"ת 411 הוא הוראת ניהול בנקאי תקין העוסקת בניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור. ההוראה מסדירה את חובות הממשל התאגידי, הערכת הסיכונים, הכרת הלקוח, ניטור פעילות, דיווח, שמירת מסמכים ועוד. בתוך המסגרת הרחבה הזו, סעיף 87א, ממאי 2022, עוסק באופן ספציפי בשירותי תשלום אגב פעילות במטבע וירטואלי של לקוחות – כלומר, בעיקר בקבלת כספים מחשבונות של נותני שירות במטבע וירטואלי אל חשבונות של לקוחות במערכת הבנקאית.
הנוסח הקיים כבר מכיר בכך שאין מקום לפסילה אוטומטית של פעילות הקשורה במטבעות וירטואליים, אך הוא כולל גם מנגנונים יחסית קשיחים, לרבות דוגמאות קונקרטיות לנתיבי מטבע "מפחיתי סיכון" וחובת בירור מקור כספים ונתיב מטבע מעל סף כמותי מסוים. בין היתר, נקבע כי מי שמבקש להפקיד בחשבון בנק סך העולה על 100,000 ש"ח בשנה שמקורו במטבעות וירטואליים, צריך להראות את מקור הכספים ששימשו לרכישת המטבע הווירטואלי או למימון פעילות כריית המטבע הווירטואלי וכן את נתיב המטבע. מדובר בדרישה שרבים, בעיקר מי שהשקיע בקריפטו בתחילת הדרך, התקשו לעמוד בה.
טיוטת הנוהל מבקשת לשנות את האיזון הזה.
מה מבקשת הטיוטה לעשות?
המהלך המרכזי בטיוטה הוא מעבר מכללים קשיחים יחסית למודל מפורט יותר של גישה מבוססת סיכון. במקום להיצמד בעיקר לאמות מידה טכניות או לתנאים אחידים, הפיקוח על הבנקים מבקש לחייב את הבנקים לבנות מדיניות פנימית מדורגת, מנומקת ועקבית, שתבחן כל מקרה לפי פרופיל הסיכון שלו.
במילים פשוטות: פחות "כן או לא" אוטומטי, ויותר "מה רמת הסיכון? מה צריך לבדוק? ואיזה מידע באמת נדרש?".
העקרונות המרכזיים בטיוטת העדכון
הטיוטה מבהירה באופן חד כי תאגיד בנקאי לא יסרב לתת שירותי תשלום רק בשל כך שמקור הפעילות קשור במטבעות וירטואליים. המשמעות היא שהרגולטור מאותת כי עצם הזיקה לקריפטו אינה כשלעצמה עילה מספקת לחסימת פעילות.
מנגד, אין פירוש הדבר שהבנק חייב לאשר כל פעילות. ההחלטה עדיין יכולה להיות שלילית, אבל היא צריכה להתבסס על סיכון קונקרטי – למשל זהות נותן השירות, מאפייני העסקה, מבנה הפעילות או נתיב המטבע.
אחד השינויים הבולטים ביותר בטיוטה הוא ביטול ההוראה שבנוסח הקיים, שלפיה מעל 100,000 ש"ח בשנה יש חובה לברר את מקור הכספים ששימשו לרכישת המטבע הווירטואלי או לכרייתו וכן את נתיב המטבע הווירטואלי.
במקום כלל כמותי נוקשה, הטיוטה קובעת כי ההחלטה האם לבדוק את מקור הכספים ואת נתיב המטבע תיעשה בגישה מבוססת סיכון. כלומר, גם עסקה בהיקף נמוך עשויה להצדיק בדיקה מעמיקה אם היא נושאת סממני סיכון, ולעומת זאת עסקה בהיקף גבוה יותר עשויה להיבחן אחרת אם מאפייניה מפחיתי סיכון.
הטיוטה אינה מסתפקת עוד בהנחיה כללית לקבוע מדיניות. היא דורשת שהתאגיד הבנקאי יאפיין, בין היתר:
כלומר, הרגולטור מצפה למדיניות תפעולית מלאה, ולא רק להצהרת עקרונות.
הטיוטה מחדדת גם את אופן מיפוי גורמי הסיכון. בין הגורמים מפחיתי הסיכון אפשר למצוא, למשל, פעילות מול נותן שירות במטבע וירטואלי בעל רישיון בישראל, או גוף זר שהתאגד במדינה שאינה בסיכון גבוה ופועל תחת משטר איסור הלבנת הון נאות.
מן העבר השני, הטיוטה מדגישה גורמים מגבירי סיכון, כגון:
הטיוטה גם מחזקת את רכיב השקיפות. לפי ההצעה, על הבנק לפרסם את עיקרי מדיניותו כך שהגילוי יהיה ברור, נגיש ואפקטיבי, באופן שיאפשר ללקוח להבין ככלל באילו תנאים יתאפשר מתן השירות.
זהו מסר חשוב במיוחד לנוכח הביקורת הקיימת בשוק לגבי חוסר אחידות, חוסר שקיפות ועמימות בדרישות שמעמידים בנקים שונים.
מה המשמעות המעשית?
מבחינת המערכת הבנקאית, הטיוטה אינה בהכרח "הקלה" במובן של הפחתת אחריות, אלא מעבר לאחריות מורכבת יותר. הבנקים יידרשו לגבש מדיניות מבוססת סיכון המבוססת על מתודולוגיה סדורה, קריטריונים ברורים, תיעוד, בקרה, והצדקה עניינית להחלטותיהם.
מבחינת לקוחות, חברות קריפטו, יזמים ומשקיעים, הטיוטה משדרת מסר חיובי זהיר – הרגולטור אינו מאמץ גישת חסימה, אלא מבקש להסדיר גישה מבוקרת, מדורגת ועניינית יותר. עם זאת, מי שפועל בתחום עדיין יידרש להציג תמונה נקייה, עקבית ומתועדת של מקור הכספים, זהות הגורמים המעורבים ומאפייני הפעילות.
טיוטת נב"ת 411 אינה "פותחת את שערי הבנקים" לקריפטו ללא תנאי, אבל היא בהחלט מסמנת תנועה לכיוון של רגולציה מדויקת יותר ופחות קטגורית. במקום מנגנונים אוטומטיים, בנק ישראל מבקש לראות שיקול דעת מקצועי, מבוסס סיכון, שקוף ועקבי.
